לפני יותר מחמשים שנה חי בירושלים יהודי בשם שמואל, הוא היה כמעט עני והיה מתפרנס מחזרה על הפתחים ומאסף נדבות. האיש היה ידוע שהוא חי ועליז, כי היה שר ורוקד תמיד, מי שלא הכירו היה חושב שהאיש מאושר ולא חסר לו שום דבר כי היה עליז ושמח תמיד.
היו נותנים לו בחפץ לב נדבה כי על ידי חכמתיו ובדיחותיו היו מאזיניו שוכחים את מצבם הרע בעקר היו נהנים מרבי שמואל והילדים שתמיד היו מוקפים אותו מלוים אותו בדרכו ומבקשים ממנו שיר או רקוד. והוא היה ממלא את בקשתם בהתלהבות הרחובות שבהם היה רבי שמואל עובר היו שמחים ועליזים הכל הרגישו וידעו כי ר' שמואל עבר כאן לפני זמן קצר.
לרבי שמואל היו אשה וילדים שם אחד מהם מאיר, והוא לא הלך בדרכי אביו כאשר גדל למד את מקצוע הצבעות והסידות. והיה עובד וחי מיגיע כפיו. כאשר גדל מאיר התחילו השדכנים להביא לפני אביו הצעות שונות על בנות זוג וצינו את הנדוניה שאבי הכלה היה מוכן לתת, ר' שמואל היה תקיף בדעתו דרש כלה נאה ובעלת נדוניה גדולה כאשר שאל השדכן מה אתה מוכן לתת לבנך, ענה ר' שמואל ברצינות שלא לפי טבעו אתן למאיר רחוב שלם אחד.
השדכן התפלא מאד כי לא הבין מנין לו לר' שמואל העני המחזר על הפתחים רחוב שלם, אבל בלבו חשב ראינו כבר קבצנים רבים שנתגלו כעשירים מופלגים ויתכן כי ר' שמואל הוא אחד מהם, ובלבו צפה לנדוניה גדולה ולדמי שדכנות גבוהים.
רק אחרי שהשדוך יצא לפועל והמחותנים בקשו לראות את הרחוב הסביר ר' שמואל כי קים הסכם בין העניים המחזרים על הפתחים שכל אחד מהם יש לו רחובות מסוימים שבהם מותר רק לו לקבץ נדבות וכך אין הוא מפריע לאחרים את אחד הרחובות שלי אני נותן בנדוניה למאיר בני סים ר' שמואל את דבריו.
כתיבת תגובה