במהות הריקודין ומחולות וגדרן
שאלה: הנה כתבו כל הפוסקים בימי הספירה ובימי ביהמ"צ שאין לעשות ריקודים ומחולות, ונשאלת השאלה מהם רקודים ומחולות, וממילא מה גדר האיסור.
תחילה נברר המחולות מהו שהוא פחות מובן לכאורה, ומתחילה ע"פ המקרא ומפרשיו.
דעת רוב המפרשים ופשטיה דקרא
פרשת בשלח פ"טו פסוק (כ) ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת: ופשטיה דקרא הוא בכלי שיר וכן מתרגם התרגום שם וחנגין ובת"י בתופיא הוו חיילין ובחנגיא מחיילין. וכעי"ז כתוב בשופטים יא (לד) ויבא יפתח המצפה אל ביתו והנה בתו יצאת לקראתו בתפים ובמחלות ורק היא יחידה אין לו ממנו בן או בת: וכ"ה בתהלים קמט (ג) יהללו שמו במחול בתף וכנור יזמרו לו: ושם קנ (ד) הללוהו בתף ומחול הללוהו במנים ועוגב: וכדפירש במצודות שם בפשיטות.
וכעי"ז פירשו בפרשת כי תשא פ"לב (יט) ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידו מידיו את הלחת וישבר אתם תחת ההר: וגם שם מתרגם התרגום שם וחנגין ובת"י וחנגין בידיהון דרשיעיא מחנגין ומגחנין קדמוי ע"כ, אלמא כלי שיר הוא, ועיי"ש גם באוה"ח דנמי מבואר דס"ל דכלי שיר הוא.
ובשמואל א יח (ו) ויהי בבואם בשוב דוד מהכות את הפלשתי ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשור לשיר והמחלות לקראת שאול המלך בתפים בשמחה ובשלשים: [ויש לציין שגם במילת ובשלישים נחלקו רוב המפרשים פירוש שהוא מין כלי זמר ומהר"י קרא פירוש בזה"ל: מנהג הנשים עושות שורות כשהולכות בשירי מחול בשם שורות חיצונות וא' פנימית וחוזרין חלילה ע"כ]. ושם ג"כ בכל המפרשים התרגום הרד"ק המצודות מבואר דכלי שיר הוא. ושם פ"כט (ה) הלוא זה דוד אשר יענו לו במחלות לאמר הכה שאול באלפיו ודוד ברבבתיו: ס וכן כאן פשטיה דקרא הוא כלי שיר. וכן פשיטא להו לתרגום בכל שאר הפסוקים כן, ולשאר מפרשים.
וא"כ לפ"ז אינימא שפשטות מש"כ כל הפוסקים ריקודים ומחולות הוא כעין הקרא וכמו שהוא ע"פ רוב בפוסקים הראשונים א"כ הכוונה כאן היא במחולות שהוא ריקוד מיוחד לשמחה ובדוקא ע"י כלי שיר המיועדים לשמחה.
אכן עדיין לא יצאנו מידי ספק שלפ"ז יש לנו לחקור בכוונה של ריקודים ומחולות האם היינו ריקוד עם מחולות וחדא נינהו וא"כ עיקר הכוונה להוסיף במחולות הוא התנאי דכלי שיר ולקולא, א"נ י"ל נמי הכוונה להוסיף במחולות בתרתי גם בכלי שיר וגם בריקוד מיוחד לשמחה, [ולפ"ז יובן טפי שיותר קרוב גזירת חז"ל בשבת דאין מרקדין שמא יתקן כלי שיר כיון שתמיד באים כאחד הם ודו"ק].
או דלמא שנאמר שתרתי נינהו ולצדדין קתני, כלומר או ריקודים או מחולות והכוונה לאסור ריקוד [איך שיהיה, ויותר מסתבר דדומיא הם ושנאסור ריקוד] כעין מחולות דהיינו המביא שמחה, ומחולות היינו שמיעתם של כלי שיר המשמחים ומביאים לריקוד, או י"ל שהיינו ריקוד יחד עם כלי שיר מיוחדים לזה ולא זו אף זו קתני.
ובדברי במצו"ד נתבארו יותר אלו הצדדים יעו"ש. שכן כתב בשופטים כא (כא) וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחלות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו והלכתם ארץ בנימן: ובמצודת ציון שם לחול במחולות – ענין רקידת השמחה וקרוי בל' מחול כי הדרך לזמר אז בחלילים, או רצה לומר בכלי מחול וכן וירא את העגל ומחולות (שמות לב): [וקצ"ב בפירושו דנראה שמש"כ או ר"ל הוא עוד פירוש אחר לא כחילוף לחלילין, וא"כ מדוע בחר בפירוש הראשון בחלילין ולא במחולות שמתפרשי גם ככלי שיר, ואינימא שזו כוונתו א"כ מדוע לא פירש פירוש ג' דהיינו כלי שיר כשאר מפרשים, אכן י"ל דמשמע ליה מקרא הכי ודו"ק אכמ"ל ועכ"פ בירמיהו בודאי פירש כמש"כ בצד הראשון וכדלהלן].
וכעי"ז בירמיהו לא (ג) עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי תפיך ויצאת במחול משחקים: מצודת ציון במחול – ענין רקוד השמחה כמו הפכת מספדי למחול לי (תהלים ל) ולזה יש כלי נגון נקראת מחול כמ"ש הללוהו בתוף ומחול (שם /תהלים/ קנ) לפי שהיא מעוררת רקוד השמחה: וכעי"ז פירש גם שם בפ' יב אז תשמח בתולה במחול וגו'. וכעי"ז בתהלים ל (יב) הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה: שפי' מלשון מחולות וריקוד. וכדבריו משמעות פשטיה דקרא באיכה ה (טו) שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחלנו: ויש להוסיף מש"כ במצודת ציון תהלים מב עה"פ המון חוגג – ענין רקידת השמחה כמו אוכלים ושותים וחוגגים (ש"א =שמואל א= ל'):
ומצאתי בשו"ת שמחת כהן חלק אורח חיים סימן קסב [לר' רחמים חי חויתה הכהן שהיה רב הקהילה היהודית בג'רבא, ובסוף ימיו רב מושב ברכיה הסמוך לאשקלון], שכתב: ולדעתי הקצרה [והשואלו שם הוא רבי בן ציון הכהן מאשקלון דס"ל דחדא נינהו] ניגון בכלי שיר לחוד וריקודים ומחולות לחוד, דאינהו חמירי טפי שכולם מרקדים או שכולם מכים במחול ולזה נקט מחולות ל' רבים, ואפשר דתרווייהו איתנהו אנשים מכים במחולות והשאר מרקדים ע"כ.
הרי שמסופק בשני הפירושים שחקרנו לעיל מה הכוונה ריקודים ומחולות האם לריקוד עם מחולות או לצדדין ועכ"פ אף לפירוש הא' דנקט שלצדדין הוא ס"ל דחמיר מה שכולם מרקדים מניגון בכלי שיר לבד. ומשמע ודאי דס"ל דריקוד אינו אלא כשאחד מנגן בכלי והשאר רוקדים, ולא כששר בפה, ומחולות היינו שכולם מנגנים יחד, ובפי' השני כתב שהרבה מנגנים וגם הרבה מרקדים לעומתם שזה שמחה יותר גדולה. כנ"ל בכוונתו ודו"ק.
וכעי"ז כתב בשו"ת משנה הלכות חלק יא סימן תג שהשבו"י סי' ל"ה [צ"ל ח"א סימן כה עיי"ש] לדעתו ריקודין ומחולות הם ע"י כלי שיר עיי"ש. [ועיי"ש בשו"ת משנה הלכות חלק ו סימן קט מש"כ מהרה"ג מוהר"ח שטיין שליט"א ר"מ בישיבת טעלז שליט"א נוטה לחלק בין רקודים למחולות שריקודין קיל יותר].
ועי' במצודת ציון ישעיהו ג
פתיגיל – חגורה רחבה של משי ואין לו דומה ויתכן שהוא לשון מורכב כי פתי הוא תרגומו של רחב כי ירחיב ה' את גבולך (דברים יב) ת"א ופתי וגיל הוא ענין שמחה כי הדרך לחגור בה בשמחות לרקד בה במחולות או הוא מלה מורכבת לשון פתיל גיל ר"ל אבנט הנעשה מפתילים (ועיין בתוי"ט בעדיות פרק ג) ופתיל ענינו חוט כמו פתיל תכלת (במדבר טו) וגיל ענינו אבנט מל' הגליונים הנאמר למעלה: ולפ"ז ניתן לפרש ענין המחול באופן נוסף ששונה מהריקוד בזה שרוקדים עם עוד בגד מיוחד לריקוד וכדו'.
ועי' בתרומת הדשן סימן רי דמשמע שהיו נוהגין כן שאלה: ראובן שכר חגורה משמעון עבור ב' דינרין שיחגור אותו ויתקשט בה בימי החתונה במחולות, וכאשר הלך במחולות החגורה היתה על מתניו בקשה ממנו בתולה אחת שישאלנה /שישאילנה/ שתלך גם היא בה במחולות ב' או ג' פעמים, והשיב לה אם תרצה להתקדש לי בה אמסרנה לך ותלך במחולות, והשיבה הן ומסרה לה בפני עדים לשם כך, יש כאן חשש קדושין או לאו?
וזה קרוב לעיקר הפירוש הנ"ל דהיינו ריקוד של שמחה שמוסיפין בו איזה ענין לשמחה כגון בגד וכדו'.
דעת רש"י
וברש"י ערובין ג: ד"ה מחול הכרם פירש, "דהיינו סביב כמו מחולות" עכ"ל וכעי"ז כתב רש"י בתענית לא. ד"ה מחול יעו"ש, וכן בע"ז עב: ד"ה קנישקנין, ובערכין יד. ד"ה אחד המקדיש ודימהו למחול הכרם, ועי' גם ברש"י בשיר השירים ז (א) שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחלת המחנים: רש"י שיר השירים ז, א מה גדולה אתם יכולים לפסוק לי שתהא שוה לגדולתי אפילו לגדולת דגלי מחולות מחנות המדבר: ומשמעות דבריו דלא כאבן עזרא שם שכ' שהוא מענין כלי שיר כנ"ל אלא דלשיטתיה אזיל במש"כ בעירובין דהיינו סביב ושייך למימר כן על מחנות ישראל שהיו במדבר בצורה כזו כידוע.
וכ"כ ר' עובדיה מברטנורא במסכת כלאים פ"ד מ"ב ד"ה מחול הכרם – מקום פנוי בין כרם לגדר סביב, כמו מחולות הנשים כשמרקדות בסבוב לשון אז תשמח בתולה במחול (ירמיה לא): אבל הרמב"ם בפיהמ"ש שם לא פירש כן יעו"ש.
ובשת"ז סי' תקמ"ו סק"ג העלה פי' זה והוסיף שכ"פ אלכאפי, שער מחל.
וכנ"ד מחזור ויטרי סימן תצו השלימו סדריהם מביאין את החתן ואת הכלה ומושיבין אותם בקתדראות זה כנגד זה. ועושין להם מחולות סביבותיהם: ויהללו להם במחול בחורים וזקנים יחדיו: וייטיבו נגן בשמחה ובשירים: וכ"כ בספר אור זרוע ח"ב – הלכות שבת סימן פג ואמרי' בגמ' מ"ט וא"ר מנשה משום דמחזי כמאן דאזיל לחנגא פי' לשוק למוכרו חנגא על שם שסובבין את השוק מחולות מחולות עגולות של בני אדם וכ"מ ד' התוס' חגיגה י: ד"ה חוגו.
וא"כ לפי פירוש זה ריקודים ומחולות הם שני מיני ענייני ריקוד שהריקוד הוא אף בלא סיבוב אבל המחול הוא בסיבוב או שמסבבים איזה דבר כגון הס"ת או החתן וכדו'. ולפירוש זה יתכן דמיירי אף בשירה בפה שיאסר על ידי ריקודים כאלו.
עוד במש"כ הפוסקים בזה
בשו"ע יורה דעה – סימן רלד (סב) נדרה שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה או לבית אביה ואמה או שלא תלך במחול או שלא לשורר או שלא לשמוע קול שיר, הוי נדרי עינוי נפש. רמב"ם הל' שבת פכ"ג הלכה ד כל דבר שהוא גמר מלאכה חייב עליו משום מכה בפטיש, ומפני זה הגורר כל שהוא או המתקן כלי באיזה דבר שיתקן חייב, לפיכך אסור להשמיע קול של שיר בשבת בין בכלי שיר כגון כנורות ונבלים בין בשאר דברים, אפילו להכות באצבע על הקרקע או על הלוח או אחת כנגד אחת כדרך המשוררים או לקשקש את האגוז לתינוק או לשחק לו בזוג כדי שישתוק כל זה וכיוצא בו אסור גזירה שמא יתקן כלי שיר. וכ"ה בסמ"ג וש"פ שם הרי שקול שיר היינו בכלי דבפה שרי כמבואר בפוסקים. [ומסתברא דה"ה דלא מיקרי נדרי עינוי נפש גבי נדרים. וא"כ לפ"ז המחול היינו הריקוד אבל קצת יש לדחות שי"ל פירוש דברי השו"ע הוא בדרך לא זו אף זו וקאמר במחול היינו תרוייהו כלי שיר וריקוד, ושלא לשורר בעצמה בכלי שיר, ושלא לשמוע מאחרים ודו"ק. ועכ"פ יש ללמוד דהיינו תרוייהו דודאי לא שמענו שיהא ריקוד בלא שיר אמנם יתכן ואף ריקוד בשיר בפה מיירי וצ"ע. [ועי' פירוש המשנה לרמב"ם מסכת ערכין פרק ב [ד] ר' מאיר מתיר שיהיו עבדים, לפי שהוא אומר אין מעלים מן הדוכן לא ליוחסין ולא למעשרות ור' יוסי אומר שלא יהו עבדים, לפי שמעלין מן הדוכן ליוחסין. ור' חנניה אומר מעלין מן הדוכן למעשרות ולפיכך לא יהו אלא לוים. והכל מודים שאין אומרים את השיר כי אם הלוים, אבל נחלקו באותם המנגנים על השיר, לפי שעיקר שירה בפה, ואמר ה' בלוי ושרת בשם ה' אלהיו, אי זה הוא שירות שהוא בשם ה' הוי אומר זו שירה. והלכה כר' יוסי. וכ"פ בפ"ג מהלכות כלי המקדש. ואע"פ שי"ל דהיינו דוקא גבי שיר דמקדש מ"מ יש ללמוד מכאן קצת ודו"ק].
ובט"ז או"ח סימן תרעו הביא מהלבוש שם "והאריך בסברא של טבע בני אדם כשפונה עצמו בטבעו הוא פונה כך כגון במחול" עיי"ש, ומבואר לכאורה דהיינו עצם הריקוד, אכן בודאי עדיין י"ל דמיירי בכלי שיר וכנ"ל.
ובערוך השולחן אורח חיים סימן תצג ומותר לעשות סעודה אך לא בריקודין ומחולות וכ"ש שאסור לזמר בכלי זמר וכן סעודת הרשות מותר כמו סעודות מריעות ובלבד בלא ריקודין ומחולות: הרי דס"ל בפשיטות דאף בלא כלי זמר הוי שפיר ריקוד ומחולות ותרתי נינהו.
וכן פשיטא ליה בשו"ת מנחת יצחק חלק א סימן קיא עיי"ש שנשאל אם מותר לעשות בימי הספירה סעודת מרעים עם כלי זמר, בלא ריקודים ומחולות, לטובת מגבית לדבר מצוה. והאריך להוכיח שכלי זמר אסור בכ"ש מריקודין ומחולות יעו"ש.
ובס' ספיה"ע להרה"ג צבי כהן שליט"א הביא בשם מרן הגרש"ז אויירעבאך זצ"ל לפרש דריקוד הוא גם אם אחד או שניים רוקדים אבל מחול היינו שרוקדים אנשים רבים על ידי סיבוב כמו מחול הכרם. וכיון בפירושו זה לד' רש"י וסיעתו. ועכ"פ גם לפ"ז הוא עוד סוג ריקוד ומשמע נמי דס"ל דריקודים ומחולות וכלי זמר שני עניינים הם.
והוסיף עוד מדנפשיה לפרש דריקוד הוא על ידי ריקוע ברצפה המשמיע קול [וציין לערובין קד.] משא"כ מחול הוא ללא השמעת קול, ועפ"ז ביאר דלהכי לא היה ה"א לאסור מחול בנות ישראל ביוהכ"פ עכת"ד. ולפ"ז הריקוד הוא יותר חמור מהמחול, ולכאורה ד' כל המפרשים והפו' לא כן. וגם לפ"ז יוצא כנ"ל.
ולעד"ן שפירושו של הגרש"ז מורכב משני פירושים שיש לחלקם דהנה י"ל עוד דריקוד היינו של יחידים וכעין הא דאיתא (קידושין סג.) רקוד לפני שחוק לפני וכו' משא"כ מחולות היינו של רבים אף בשורות וכ"מ ע"פ מש"כ לעיל בשם מהר"י קרא בפירוש מילת השלישים יעו"ש וא"כ י"ל אף כעי"ז י"ל בפי' מחול הכרם יעו"ש היטיב ודו"ק.
ועוי"ל שריקוד היינו ישר בלא סיבוב משא"כ מחול היינו בסיבוב כמעגלים וכיוצ"ב.
ולעד"ן עוי"ל שריקוד ומחול הם שני סוגי ריקוד בין של רבים בין של יחידים ובין בסיבוב בין שלא בסיבוב, וחילוקם היינו שריקוד הוא בדרך הקפיצה והנענוע ואף שיהיה על אותו מקום, ומכאן הדימוי שמצאנו במקומות רבים כגון המרקד בקמח [במשנה שבת ושו"ע תס"ו ס"ד, וכגון בערובין שם לא ירקד יעו"ש ושו"ע של"ח ס"ד], משא"כ המחול אינו אלא קצב הליכה מהכא להתם, ומכאן יובן יותר בלשון השו"ע שהבאנו לעיל ביו"ד סימן רל"ד "תלך במחול" [אף על גב שאינו מוכרח שי"ל שהכוונה שתלך למקום שעושים בו מחול מ"מ עפ"ז אתי שפיר טעם לשבח בלשון השו"ע]. וכ"מ בירושלמי ביצה פרק ה באמרו "קיפוץ עוקר שתי רגליו כאחת ריקוד עוקר אחת ומניח אחת" הרי שענין הריקוד והקיפוץ אחד הם ודו"ק, והובא זה בפו' בהל' שבת עי' של"ח של"ט. וכ"מ ברמב"ם בפ"ב מחובל ומזיק ה"ד עיי"ש.
וכן בברכת הלבנה אנו אומרים כשם שאני רוקד כנגדיך והיינו על מקומו כמה פעמים. ויש עוד ראיות רבות ואכמ"ל ותן לחכם ויחכם עוד.
ויתכן שכל הפירושים איתנהו באמת.
וברור מכל הנ"ל שכל אלו החילוקים לא נצרכה אלא לשיטת רש"י ודעימיה משא"כ לפשטות הפסוקים שכ' מתחילה א"צ לכ"ז ודו"ק, ומאידך לשיטה זו לכאורה א"צ לחקור אי מיירי בריקוד עם מחולות או לצדדין קתני וכמש"כ לד' הא' אלא כפשטות ששני סוגי הריקוד נאסרו.
לסיכום נראה לומר שיש במחול ג' פירושים עיקריים א. מין כלי שיר ב. סוג ריקוד ג. שניהם יחד.
ואתינן לשני שיטות עיקריות בריקודים ומחולות הראשונה שריקודים ומחולות היינו ריקוד עם כלי שיר, [וגם ע"פ כל הצדדים שכ' לעיל בשיטה זו נראה כן עיקר יותר]. ולפ"ז היה אפשר דבלא כלי שיר יהא מותר לכאו'. וגם כלי שיר לבד בודאי קיל יותר ואף אפשר דשרי, אבל כבר נהגו לאסור, וא"כ י"ל גם בשיטה זו כצדדים שהבאנו לאסור לעיל.
והשניה שריקודים ומחולות הכוונה אף בלא כלי שיר אלא על עצם הריקוד ולפ"ז האיסור הוא גם בשירה בפה לכאורה, ואצ"ל שכלי שיר אסור. אלא שפירוש זה רחוק מאוד מאחר שדרך הריקוד תמיד יבא עם כלי שיר בסיסי שהוא התופים לצורך קצב הריקוד ולא נשמע שיעשו הריקודים בשירה בפה גרידא. וע"כ צ"ע במש"כ בערוה"ש ס"ב "וכל שכן" יעו"ש.
ולפ"ז כלי שיר לבד שרי אלא שכבר נהגו לאסור, וכן המנהג פשוט בכל תפוצות ישראל וכמש"כ בשו"ת מנח"י שם שגדול כח המנהג.
אמנם לגבי ריקוד על ידי שירה בפה בלא כלי שיר בכלל נראה שבזה לא שייך מנהג כלל וכלל, וכאמור משום שאינו מצוי, [וכן משמע קצת בשד"ח ח"ו פאה"ש אס"ד אות יו"ד יעו"ש היטיב] וע"כ יש להקל בדבר במקום הצורך.
כתיבת תגובה