לקראת יום ההילולא כ"א חשון
מפורסמת האימרה: "מעשים קטנים על אנשים גדולים". סברנו, כי המעשים שלפנינו, אינם "מעשים קטנים", אין אילו מעשים שנקל למוצאם… אולם בהתבוננות מועטה הבנו, שלעולם יהיו הידיעות שבידינו בגדר "מעשים קטנים". שהרי לעומת גדלות האדם המסופר, ישארו תמיד העובדות, בבחינת "מעשים קטנים"…
שנים רבות גר הרב אלשיך בשכונת קטמון, אחת השכונות הוותיקות בירושלים. אנשי השכונה התחממו לאורו, ועד היום ילדי השכונה של אז, מתרפקים בערגה על זכרונותיהם… סיפר לי רבי אברהם נדאף: ביום הכיפורים אומרים הרבה פיוטים וסליחות. המתפללים בבית הכנסת השתמשו בכמה סוגי מחזורים, כל מחזור היה בהדפסה שונה וממילא בסדר עמודים שונה. הדבר היה אמור לגרום לתסבוכת בזמן שעברו או דילגו לפיוט אחר.
אבל אצל הרב אלשיך לא הייתה בעיה כזו. הרב היה 'בעל תפילה' נדיר ביותר, בקולו החם ובנעימותיו, ברוחו וברגשותיו, היה מרומם את כל ציבור המתפללים ומעלה אותם עמו, מכניס את תפילותיהם דרך שערי דמעה ומגיש אותם לפני כסא הכבוד.
ובכל פעם שנסתיימה 'סליחה' והיו צריכים לדעת היכן מופיעה במחזור ה'סליחה' הבאה, היה הרב מכריז בעל פה: הסליחה "דרכי שבעה רועים" נמצאת בסידור 'תפילת כל פה' בעמוד פלוני, ובסידור 'תפארת ירושלים' בעמוד פלוני, ובסידור 'זכור לאברהם' בעמוד פלוני… כך בכל סליחה ופיוט היה הרב מפנה את כל המתפללים למקום המיועד במגוון המחזורים והסידורים, כשלפניו פתוח רק סידור אחד בלבד.
עיניים צופיות
בשכנותו של הרב גרה משפחה צעירה. למרבה הצער, נפטר האב והותיר אחריו אלמנה ויתומים קטנים. הרב אלשיך אימץ אותם אל לבו, תמך בהם ועודדם כדרכו. שמעון, הבן, גדל והיה לבחור בוגר, התגייס ועבד, ותמיד שמרה עליו רוחו של הרב. והנה זכה לבא בברית הנישואין עם כלתו, בחורה שהגיעה מקנדה לישראל.
עברו מספר שנים ושמעון ומשפחתו גרים בקנדה. ערב נעים הגיע, אך לפתע עובדיה הבן הקטן, מתחיל להכחיל ולאבד נשימה… ההורים מנסים לייצב את הנשימה, לפתוח דרכי מעבר, אך ללא הועיל… והנה מצלצל הטלפון ועל הקו האמא מירושלים. מה קרה? הרב אלשיך התקשר אלי עכשיו, בקש ממני לדבר אתך באופן דחוף ולבקש ממך לבדוק את המזוזות!
המזוזה הוצאה מיד מהמשקוף והתברר שיש בה בעיה…
חייו של עובדיה ניצלו בזכות רוח קודשו של הרב…
בכל דרכיך…
עידן גרוסמן, בחור חילוני מקריית טבעון בצפון. הכיר את שמעון כחבר בצבא, והלך עמו פעם לבקר אצל הרב. הרב קבלו במאור פנים ועידן מספר שהוא מתעניין ברפואה ותרופות טבעיות ועוד מעט הוא יוצא למזרח הרחוק. הרב סיפר לו סיפור על אמונה, ובירך אותו לשלום.
עידן מסתובב בהודו ובסין, ובכל מקום שהוא הולך הוא רואה את דמותו של הרב אלשיך מול עיניו, הרב מלווה אותו… כשחזר לישראל, כמובן שהלך שוב לרב והתקרב אליו יותר ויותר, ומאז החל ללמוד על היהדות ולשמור תורה ומצוות. היום הוא עצמו עוזר לאחרים…
להלן מספר סיפורים כפי שנמסרו ממקור ראשון:
זיווגו של אדם
מפי נכדו: בישיבה שלמדתי היתה מחלקה של בחורים אמריקאיים והביאו בשבילם בחור יותר מבוגר מהם שיהיה מדריך בפנימייה.
סבא זצ"ל יצא אז בפעם הראשונה ללונדון…
באותו ערב שהוא נחת, הגיעה בחורה וביקשה להיכנס.
אמרו לה: הרב צריך לנוח. היא התחננה וממש בכתה והכניסו אותה לקבל ברכה לשידוך.
"במקרה" אותו בחור אמריקאי הגיע משום מה ללונדון, ו"במקרה" הם נפגשו, ותוך שלושה ימים הם התארסו!!!
אח"כ בליל חג פורים ישבנו בבית של הסבא בירושלים והזוג הזה הגיע לבקר ולהודות.
המלאך הכה אותו
ביום, הגיעה אישה הרה וביקשה שהרב יברך אותה כי היא לא מרגישה תנועות…
האישה עמדה בפתח וחתנו של רבנו נכנס לתוך הבית ואמר לרב שיש אישה שרוצה ברכה.
הרב לא ראה ולא שמע אותה, ומיד הוא אומר: אני מרגיש שאין לו [לעובר] דופק…
האישה שמעה ובכתה….
שאלו חתנו: "מארי, מהיכן אתה יודע"?!
"ראיתי שהמלאך נתן לו מכה…" גילה רבנו
והרב הוסיף ובירך אותה שתזכה לזרע חי וקיים.
בפעם השניה שסבא זצ"ל הגיע ללונדון באה האישה הזו להודות לרבנו כשהיא מחזיקה בחיקה תינוק בריא וחמוד.
כיצד מכניסין ספר תורה
גרנו בצפת וזכינו שמשפחתינו תהיה מקורבת אל הרב. ומובן שכשעשינו 'הכנסת ספר תורה' פנינו אל הרב ובקשנו ממנו לזכות אותנו בהשתתפותו.
הרב ברוב צדקתו נענה לבקשה, ונסע מירושלים לצפת…
הגיע הרב, ועדיין השעה מוקדמת. והרב לא הולך לנוח, יש לו תכנית…
היכן הספר תורה? שואל הרב. הבאנו את הספר והרב מבקש לפתוח אותו על השולחן. הרב מתיישב ושם את עיניו הטהורות על האותיות הקדושות. תתחילו לגלול את הספר, אומר הרב. אנחנו גוללים את הספר, הרב מביט בריכוז, ותוך כדי שהעמודים רצים לנגד עיניו, הרב עוצר אותנו מידי פעם, ומסמן משהו בצד העמוד. גוללים וגוללים והרב מתרכז ובודק… סיימנו לגלול את כל הספר מצד לצד, והרב אומר: עכשיו תמסרו לסופר שיעבור על ההערות, ואחרי התיקונים הספר יהיה מושלם…
הפרוכת נפתחה מפניו
כשהיינו ילדים בצנעא בירת תימן, הוכרזה עצרת תפילה. כל תושבי שכונות היהודים התאספו לבית הכנסת המרכזי – בית אלשיך. הרב אלשיך היה יחסית צעיר בשנותיו אבל מורם מעם במעמדו הרוחני. הציבור זועקים בתפילה והרב עובר לפני התיבה [- שליח ציבור].
בארון הקודש שכנו עשרות עשרות של ספרי תורה, מהם ספרים עתיקים שנכתבו לפני קרוב לאלף שנה, וספרים שהיו ידועים כ'ספרים מקודשים'. במהלך העצרת ניגש רבי יחיא לפתוח את ארון הקודש כדי להתפלל מול ספרי התורה.
היינו אז נערים צעירים, והתגודדנו ליד ארון הקודש בשעת התפילה. אני רואה את הרב ניגש ביראה אל הארון, רק התקרב הרב אל הפרוכת והנה… הפרוכת זזה מאיליה ונפתחת!!!
נגזרה הגזרה…
ומפי אבי שמעתי: אמא חלתה במחלה אנושה. אני, הבן הגר בירושלים, עליתי אל חותני הגדול, לבקש את תפילתו וברכתו.
רבי יחיא משתתף כל כולו, בצרה ובדאגה. עומד הוא במסדרון ביתו, נשען אל פתח החדר כשהוא אחוז בשרעפיו…
לאחר רגעים, מתנתק ואומר בצער: מדוע באתם רק עכשיו, למה לא אמרתם לי קודם. . .
– נתפלל שלא יהיו יסורים.
צריך שיחלה עצמו עליו…
ילד בן שמונה הייתי, מספר יששכר קפאח, וחשתי שלא בטוב. ההורים לקחו אותי לבדיקות והתברר שיש לי גידול סרטני מתחת לעצם הלסת…
בגיל שלו, אמרו הרופאים, אין מה לעשות… אין לנו דרכי טיפול שיכולות להשאיר אותו בחיים.
אמא שומעת את הבשורה המרה, והיא פונה לאבא: אני לוקחת אותו עכשיו לרב אלשיך!
הגענו לדלת העץ הפשוטה, הדלת שלא פסקה מלהיפתח… אמא נותנת לי יד ואנחנו נכנסים ל'חדר ההמתנה' שלא היה אלא מסדרון קטן. דלת הסלון נפתחת ואמא משיחה את צרתינו לפני הרב. חכו רגע כאן, מבקש הרב. הרב נכנס לסלון ואנחנו מחכים במסדרון.
חמש דקות, עשר דקות, רבע שעה, והרב עדיין בפנים. עשרים דקות, חצי שעה, והרב לא יוצא… לאחר שלשת רבעי השעה הדלת נפתחת, ואני מאוד נבהלתי… זה היה הרב, אבל מקודם הוא היה נראה אחרת… הרב עומד בקושי, ראשו חבוש בצעיף ועיניו אדומות ונפוחות… בידו הוא מחזיק צנצנת קטנה ובתוכה משקה. הרב מגיש לנו את הצנצנת: תשתה את זה בלילה, וה' יעזור.
איננו יודעים אם 'תרופה' היתה זו, אם דמעותיו של הרב היו אלה…
למחרת בבקר לקחו אותי שוב לבדיקות, ואין שום גידול… הוא נעלם! יותר נכון, התפילות של הרב והדמעות שלו. ומאז, מאז שנבהלתי מהעיניים הנפוחות מבכי עלי, לא העזתי להביט בפנים של הרב. גם על אחיו של הרב, שדומה לו במראה פניו, לא העזתי להסתכל…
כואב גם לי!
אנשים באו ואנשים יצאו. מלאי דאגה נכנסו, ומעודדים יצאו. מלאי חששות נכנסו, ורגועים יצאו. דומה כי פרקו את מטען צרותיהם והניחוהו על ליבו של רבנו. הלב הגדול, הלב הרחום, ספג אל תוכו את ייסוריהם של ישראל.
ורבנו אומר: כואב לך כאן, והוא מצביע על המקום המדוייק. הבעיה הרפואית שלך פה…
זה קרא לך בגלל שלא נזהרת מ…
וכדי להסתיר את הנס הוא מצרף משקה מעשבי מרפא, ואומר: תקחו את זה לבית החולים, תתנו לו כשהרופאים לא ייראו… תשתה מזה, וה' יעזור…
וכששאלוהו: מארי [רבינו], איך אתה יודע להצביע לכל אחד היכן כואב לו?!
הסכים פעם רבנו לגלות משהו מגדולתו: כואב לי היכן שכואב לו!
איך כואב לך? שאלוהו בפליאה.
ורבנו משיב: כששומרים מצוות ונזהרים מעבירות, מרגישים…
אם כואבת לפלוני היד או הרגל –
לנו עדיין 'לא כואב' היכן שכואב להוא…
אבל דבר אחד כבר עכשיו נמצא בהישג ידינו:
יש מקום אחד שאפשר בו 'להרגיש' את חברינו – הלב…
אם היד לא יודעת לכאוב, כשהיד של השני כואבת,
לפחות שיכאב לנו מעט הלב!!!
.jpg)
רבנו זצ"ל הוגה בתורה בישיבת "בית אלשיך" כשבועיים לפני הסתלקותו.
© כל הזכויות שמורות
כל החומר נמסר על ידי "מכון כנפי יונה – עטרת יחיא" למטרת זיכוי הרבים ולעילוי נשמת מורנו ורבנו זיע"א.
אין לעשות בשום חלק מחומר זה כל שימוש מסחרי, ציבור, ואין לפרסמו ללא אישור בכתב מהמכון.
הודעה חשובה
לקראת יום השנה הארבעה עשר להסתלקותו מעימנו, יתקיים בעז"ה לימוד משניות לע"נ על ידי אברכים ת"ח שישכימו קום ביום ו' וילמדו משניות בעיון לפני תפילת שחרית.
ה'כולל' יפתח לקראת יום השנה ותקוותינו שתהא זו אבן הפינה ללימוד מתמיד בהשכמה כל יום ויום.
המעונין לזכות ולהשתתף באחזקה יפנה לכתובת הרשומה מטה ויציין סכום ההשתתפות שמו ושם אביו [מנהג תימן] או שם אמו [כמנהג עדתו].
השמות שיגיעו מוקדם יוזכרו על ציון רבנו זצ"ל ע"י מתפללים תלמידי חכמים צדיקים ויראי שמיים שליט"א צאצאי מורנו זצללה"ה זכותו תגן בעדנו, אמן.
הודעה ובקשה
אנו – צאצאי מרן זיע"א, נמצאים עתה באיסוף חומר ועריכת ספרים מתורתו ופעליו של מרן זצוק"ל. כל מי שיש בידו או בידיעתו חומר כל שהוא ובכל צורה שהיא, הקשור למורנו ורבנו זצוק"ל אנא יזכה עצמו ויזכה אחרים על ידי שיודיענו או ישלח החומר לכתובת הרשומה מטה.
ב. ת. ד. 8397 נתיבות מיקוד 87811
ג. טל: 0527670672 089945489
שליחת תרומות לת.ד. 8397 נתיבות או בתאום בטל' ובכתובת דוא"ל הנ"ל.
כתיבת תגובה