רבי יחיא בשירי זלה"ה*
הגאון רבי יחיא אלבשירי (מהרי"ב) זלה"ה, חי במאה הרביעית לאלף הששי בעיר אלרחבה, ונפטר בשנת ת' (בערך).
[הערת אדם בן נון: בכתב היד של בשירי (מס' סרט B 952 (38°2428)) נכתבה בגיליון הערה בזו הלשון: "אתגניז ספרא רבא אבנר בר נר השרוני, יום שישי ב"ך באב י"ל [=ייהפך לששון] שנת קע"ב, וסימניך ותצפנהו ש"י להנחיל אוהבי י"ש". כפי שציינו מלומדים מסתבר ששנת קע"ב היא קיצור של שנת אתתקע"ב לשטרות (ה'תכ"א ליצירה, 1661). ולפי זה יפה שיער הרב שלום יצחק הלוי (מבוא לתכלאל קדמונים, עמ' 3, הערה א) שאולי נפטר בתחילת המאה החמישית. אמנם יש להעיר שטעות נפלה באותה ההערה, שכן בשנה זו תאריך כ"ב באב נפל ביום רביעי ולא ביום שישי. לכן נראה שצריך לומר שנת קע"א שהיא אתתקע"א לשטרות (ה'ת"כ ליצירה, 1660), ובשנה זו כ"ב באב יוצא ביום שישי.]
היה אחד הרבנים המפורסמים והסופרים הדיקנים, מגאוני קמאי שעמדו ליהדות תימן.
עסק בהעתקת ספרים רבים, מדרש ואגדה, הלכה ודקדוק, ותכלאלים (סדורי תפלה). עד היום מצויים עשרות ספרים שנשתמרו מכתב ידו. כל ספר שכתב והעתיק עיטרו בביאורים וחידושים כיד ה' הטובה עליו, כדי לא להוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן.
מלבד הערותיו וביאוריו להעתקותיו, כתב וחיבר ספרים חשובים משלו, הידועים לנו הם:
א. פירוש על התורה, חידושים וגימטריאות ופרפראות לחכמה.
ב. חבצלת השרון. ספר דקדוק ומסורת המקרא על כל התנ"ך, וסוד סתרי צורת אותיות הא"ב עפ"י הקבלה, וכן מסורת אותיות גדולות וקטנות לפופות ועקומות בטעמיהן ותגיהן. ספר זה חיברו בגיל צעיר, וכלשונו בהקדמתו …ואני הדל באלפי צעיר התלמידים רך בשנים כשחברתיו ואני בן תשע עשרה שנה.
ג. אבן השרון, ביאורים על ספר עין יעקב, סדר מועד, נשים.
ד. אמירת האמונות.
ה. פירוש לאגדתא דפסחא – בתוך תכלאל כתב ידו.
בספריו נוהג מהרי"ב לקרוא לעצמו בשם אבנר בר נר השרוני, ומכאן הוא ידוע בשם זה.
לפרנסתו, עסק כנ"ל בהעתקת ספרים וכתיבת ספרי תורה, לפי דברי מהרי"ץ בפעולת צדיק =(ח"א סי' ק), וכלשונו …ואפילו בספרים שכתבו הרב הגדול ספרא רבה דאורייתא מהר"י בשירי והסופר הגדול מהר"י ונה זלה"ה, כך נמצאים האלפין בספריהם.
הודות להעתקותיו המרובות לתכלאלים הנציח מהרי"ב את שמו לדורות. ואמנם, בתקופתו כאשר קיים היה מחסור בספרי תפלה, ומאידך החלה חדירת סדורי התפלה הנדפסים עפ"י נוסח ספרד לתימן, רבים היו שביקשו ממהרי"ב העתק תכלאל תוך שהוא נוהג להוסיף תפלות ובקשות לנוסח המקורי מתוך ספרי הדפוס לפי בקשת המזמין. ועקב כך מצויים תכלאלים רבים מכתב ידו שונים זה מזה. וכפי שמציין הרש"ק בהקדמתו לתכלאל קדמונים וכה דבריו …ודע כי התכאליל של מ"ו יחיא בשירי זלה"ה, לא שוו כלל. וקצת מהם רובו כנוסחת הדפוסים, והטעם מפני שהיה סופר, והיה כותב לכל אחד כפי רצונו. על כן אין להאשימו ולומר עליו קלקל עלינו את הנוסח. חלילה לא תהא כזאת בישראל, נקי הוא מעון וזכותו תגן בעדינו אמן, ע"כ.
כמו"כ העתיק מהרי"ב ספר מדרש הגדול, ובזכותו התברר מקחו של צדיק, כי מחבר ספר מדרש הגדול, הוא רבי דוד בן עמרם זצ"ל איש מדינת עדן מארץ התימן. ולא כפי שייחסוהו בטעות לרבי אברהם בנו של הרמב"ם =(מצפונות יהודי תימן עמ' 194).
כנראה שמהרי"ב כתב העתקות רבות למדרש שיצאו מתחת ידו לרשות אחרים, וכדי שלא ישאר בלי ספר, נאלץ לקבל על עצמו בשבועה שלא ימכור ספר המדרש שהעתיק לעצמו, וכלשונו …"נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך", השבעתי עצמי אני אבנר בר נר השרוני בה' אלהי ישראל יושב הכרובים, שלא אמסור זה המדרש הגדול ספר א"ה לא בחיי ולא במותי, רצוני לומר במותי אפילו ליקח תכריכין וכו' =(במעגלות תימן 96).
על אישיותו של מהרי"ב, כותב הרב אברהם נדאף בקו' שרידי תימן =(ט-ב) …הוא היה מתנהג בחסידות וקדושה, ומעשים נפלאים עשה עם בני דורו עפ"י קבלה מעשית, ואחד מהם שהחיה את המת למען יגיד מי הרגו לפני האימאם ושרי צנעא, ואחר שהגיד החזירו לכמו שהיה מת, וניצולו היהודים מעלילת הערבים על ידו, זכר צדיק לברכה =(הו' בהקדמה לתכלאל קדמונים ע"י הרב שלום יצחק הלוי זלה"ה).
חכמתו ואהבתו של מהר"י בשירי לתורה ולספרי הקדש, הם שהעמידוהו בשורה הראשונה של חכמי תימן ולהיות לו לשם עולם, לזכר עולם יהיה צדיק.
כתיבת תגובה