הוצאת ס"ת בזה אחר זה ולא בבת אחת
בשו"ע קמ"ז סעי' ח' כתב מרן, ביום שיש שני ספרי תורה לא יפתחו השני ולא יסירו המפה עד שיגללו הראשון. ובהגה"ה, ואין מסלקין הראשונה עד שכבר הניחו השניה על השולחן שלא יסיחו דעתם מן המצוות ע"כ .
רבינו ה"שתילי זיתים" העלה תחילת הגהת הרמ"א והשמיט מה שהוסיף רמ"א : "ומוציאין ב' ס"ת כאחד, ותופסין בשנית עד שקראו בראשונה", ע"כ, וזהו שמנהגנו שאין מוציאין שני הספרים בבת אחת וכמו שכתב רבינו להדיא בסי' תרפ"ד ס"ק ט' (הנ"ל) וז"ל: ולעניין קדיש כיון דמנהגינו להשלים השבעה בראשון ולהוציא בזה אחר זה ולא בבת אחת וכו' ע"כ.
ורבינו לא כתב מקור למנהגינו, שסמך על המעיין שיראה שכבר השיגו על דברי רמ"א, שכן כתב ה"מגן אברהם", וצ"ע דמנא לן למעבד דלא כירושלמי, ועוד דבגמרא דילן ביומא דף נ"ז איתא, ההוא דנחית קמיה דרבא ואמר, נטל דם הפר והניח דם השעיר, ואמר ליה, אימא הניח דם השעיר ונטל דם הפר, א"כ הראה לן דצריך שיניח הראשונה קודם ואח"כ ליטול השנית.
ובסוטה דף ה' אמרינן, אין משקין שתי סוטות כאחד, ואין מטהרין שני מצורעין, ואין רוצעים שני עבדים, ואין עורפין שתי עגלות כאחד שאין עושין מצוות חבילות ע"כ, גם הפר"ח העיר על רמ"א מהגמ' יומא דף ע: ונייתי אחרינא ונקרי וכו', דנראה מזה שלא היה דרכם להוציא השני עם הראשון, רק אח"כ וכו' עיי"ש.
והנה המהרי"ץ בע"ח ח"א דף סה: לאחר שהעלה דברי רמ"א במילואם כתב וז"ל: ומנהגינו שלא להוציא השני עד שגמרו הקריאה בראשון, אולי נהגו כן שלא נמצא הדבר מפורש בגמרא בבלי וגם הרמב"ם לא זכרו, ויש ראיה מסימן כ"ה סע' י"א, שלא יוציא תפילה של ראש מהתיק עד שכבר הניח הראשונה עיי"ש. ודברי המהרי"ץ צריכים ביאור, חדא, דמדוע לא הביא ראיה למנהגינו מהירושלמי, ובפרט שהמ"א הביאו.
גם היה לו להביא הראיות מהבבלי שהביאו המ"א והרב פר"ח, ושניהם מנושאי כליו של השו"ע שהמהרי"ץ רגיל להזכירם תדיר, ואף שיש לומר, שבמקורות שהובאו שם כתוב שלאחר גמר הקריאה מחזירים הספר למקומו ורק אח"כ מוציאין את השני וזה לא כמנהגינו דהגם שמוציאין השני לאחר שקראו בראשון, מ"מ אין מחזירין הראשון עד שהוציאו את השני, הנה לעיקר העניין שמוציאין זה אחר זה ולא בבת אחת, ראיה מיהא איתא ממקורות אלו שהובאו במ"א ובפר"ח, ועכ"פ היה לו לציין לשם וצ"ב.
וביותר צריך ביאור גדול מה שכתב שהרמב"ם לא זכרו, שהרי הרמב"ם בפי"ג מהלכות תפילה הלכה טו' כתב וז"ל, בכל יום שמוציאין שני ספרים או שלושה אם הוציאו זה אחר זה, כשמחזיר הראשון אומר קדיש ומוציא את השני וכו' ע"כ, ומשמע שכוונת הרמב"ם שכך הוא המנהג להוציא הספרים זה אחר זה, דלא מסתבר שהרמב"ם יכתוב דין דיעבד ולא יזכיר כיצד המנהג לכתחילה.
ומצאתי און לי בדברי ה"אור זרוע" בהלכות שבת סימן מ"ח, וז"ל: וכתב הרב משה מיימון, בכל יום שמוציאין שני ספרים או שלשה, אם הוציאו זה אחר זה וכו'. ומדכתב אם הוציאו זה אחר זה, משמע שאם רוצה להוציא שניהם כאחד הרשות בידו והיינו כמנהגינו (כלומר מנהג אשכנז) ע"כ. הרי שהבין דמה שכתב הרמב"ם אם הוציאו זה אחר זה, זהו מנהג מקומו של הרמב"ם, דאם איתא דהרמב"ם מיירי בדיעבד אבל לכתחילה מוציאים כל הספרים יחד, היה לו לבעל ה"אור זרוע" לומר דמשמע מדברי הרמב"ם כמנהגם ודו"ק.
גם מרן בכס"מ שם כתב וז"ל: כוונת רבינו (הרמב"ם) נראה שאם הוציאם בבת אחת כמנהגינו היום (אצל הספרדים), – אין צריך קדיש אלא אחר אחרון וכו' ע"כ, דמשמע קצת דבזמן הרמב"ם נהגו להוציא בזה אחר זה ואף אם נפרש לשון הרמב"ם דמיירי בדיעבד, אבל מנהגם להוציא הספרים בבת אחת, הנה זהו נגד מנהגינו והיאך כתב המהרי"ץ שהרמב"ם לא זכרו, ומצוה גדולה ליישב.
וארווח לן השתא מה שרבינו ה"שתילי זיתים" לא הביא מקור למנהגינו מלבד מה שכתבנו לעיל ש"סמך" על המעיין, שיראה הדברים ב"מגן אברהם" וב"פרי חדש", לפי שהדברים באים במפורש בדברי הרמב"ם.
העולה מכל האמור לעיל, כשמוציאין שני ספרים או שלושה, מוציאין אותם זה אחר זה, ולא בבת אחת, ואין לשנות דיש לזה נפקא מינה נמי לעניין הקדיש.
כתיבת תגובה