פרי הרימון הוא אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל. כל שבעת המינים, פרט להיותם מזינים, יש בהם סגולות מרפא לרוב הן בהיותם מזון שלם והן בהיותם מזון מעובד. אין סגולותיהם הרפואיות של הפירות מתבטאים בערך התזונתי של הפרי אלא בעצם הווייתם כפי שהבורא התברך הטביע בהם בשעת הבריאה. ההוכחה החותכת לכך הוא פרי הרימון. הרימון, על אף ערכו התזונתי הנמוך, יש בו סגולות מרפא אדירות מנזלת ועד סרטן כפי שיוסבר להלן: שני זנים עיקריים לרימון. האחד גדל בתחילת החורף (אוקטובר למניינם), והשני גדל באמצע החורף.(דצמבר) הראשון- קליפתו אדומה בהירה, גרגיריו ורדרדים וטעמו חמוץ מתוק. השני- קליפתו אדומה כהה עם קטעים בהירים קטנים, גרגיריו אדומים והוא מתוק. (אם נקטף בעתיו) מיצו של הרימון החמוץ מתוק גורם לעצירות, ואילו המיץ המתוק מרכך את הקיבה, ופעמים, אצל טיפוסים שונים, גורם לשלשול קל. מיץ רימון מתוק מדולל במים מיטיב עם קיבה עצבנית שאופיה הוא עצירות ושלשולים לעיתים שונים, ושני הסוגים מסייעים בחיזוק הקיבה, בסיוע למניעת דלקות גרון חוזרות ונשנות (יש לגרגר בכל פעם ששותים), בריפוי של דלקות בדרכי השתן ביחד עם תוספי מזון, בסיוע לגודש בכבד, אנמיה, מפרקים,ובמניעת מחלות כבד ושלשולים. מחקרים רפואיים מבוקרים שנעשו בטכניון ובמקומות שונים בעולם הוכיחו כי:
א. מיץ הרימון מסייע בגודש בכבד ולריפוי מחולת כבד אחרות ואף לבלימת סרטן הכבד. (לא לריפויו!)
ב. דלקות חריפות בדרכי השתן נפתרו כליל ובמהירות רבה על ידי עירוב מיץ רימונים וקרנברי בתוספת ויטמין C קומפלקס. שילוב זה גרם למניעת חזרתו של החיידק Cooli הגורם לדלקות חריפות ולפגיעה בכליות.
ג. הרימון בעל השפעה חיובית בטיפול סרטן השד (ביחד עם אמצעים נוספים), וכתחליף לטיפול הורמונאלי בגיל המעבר. הוכח שמיץ הרימון ושמן העשוי מזרעיו גרם לאפופאטוזיס (מוות מבוקר של תאים סרטניים תוך כדי השארת התאים האחרים הבריאים). ככל הנראה, סגולתו זו קשורה בעצם היותו פיטואסטרוגני, כלומר, אסטרוגן צמחי חליפי כדרך שנמצא בסויה, בשומר, בבטטה, בזרעי פשתן ובעוד, ובנוסף, עצם היותו אנטיאוקסידנט חזק המכיל פלבנואידים.
ד. מחמת היותו אנטיאוקסידנט חזק במיוחד שביכולתו, לפי מחקרים השוואתיים, לנטרל רדיקלים חופשיים אף יותר מיין אדום ותה ירוק, הוא מגן מפני טרשת עורקים, והוא מוריד את רמות ה-LDL (הכולסטרול הרע), ויתכן שאף מפריע לחילוף החומרים השלילי שגורם ליצור כולסטרול.
ה. מיץ הרימון העפציי, כלומר, שיש בו בנוסף גם מעט דבעון שהשתחרר עם עריכת המיץ, מסייע רבות להחלקת קמטים, לחיזוק וייצוב העור ואף ואף לליכודו. סגולתו זו באה לו מחמת היותו גם אוקסידנטי וגם היותו מכיל פלבנואידים.
הרימון ברפואות תימן.
הרימון היה פרי חשוב לשימושים רפואיים. בתימן השתמשו בכל חלקי הפרי לשימוש רפואי. בכל מחוז היתה צורת שימוש שונה. השימוש בחלקי הרימון היה, הן לשימושים חיצוניים, והן לשימושים פנימיים, ובמחוזות שונים אף השתמשו בו למטרות קוסמטיות.
השימוש בפרי הרימון.
בפרי הרימון החמוץ ובמיצו השתמשו לעצירת השלשול ואף למקרה דיזינטריה, דהיינו, שלשול דמי בעקבות הרעלה וחיידקים. ברימון החמוץ השתמשו לריפוי ולחיזוק הקיבה. במקרים של קיבה עם נטייה לשלשול, היו מציעים לחולה ליטול בכל יום רימון. פתגם עממי תימני היה רווח בקרב ערביי תימן יותר מאשר בקרב היהודים והוא היה אומר: "רימון בכל יום מרחיק את הרופא". כאשר היה אדם משתכר או נוטה לשכרות בעקבות שתיית ערק, או בעת כאבי ראש, היו מציעים לו ליטול רימון. בקרב יהודי תימן, הרימון נחשב כפרי המזקק את הדם, מסלק את התולעים, ומסייע למחלות עור והורדת חום הגוף. הרימון היה נחשב אצלם כפרי מעולה לקיץ, כיוון שמיצו היה מרווה ומרענן. למטרת ריוויון היו משתמשים גם בחומץ רימונים שהיו מכינים אותו על ידי תסיסה. על אף סגולותיו, היו מציעים להמעיט ממנו כיוון שפריו עוצר. בתימן עשו הבחנה בין הפרי המתוק לבים הפרי החמוץ ועיקר השימוש למטרות רפואיות באופן פנימי היה בעזרת הרימון החמוץ.
השימוש בקליפת הרימון.
בתימן היו משתמשים באופן יעיל בקליפת הרימון על ידי הרתחתו למקרים של שלשול. מי שהיה סובל מכאבי בטן או משלשולים, היו מציעים לו לשתות תה העשוי מקליפת הרימון. מקליפת הרימון היו משתמשים לעשיית דיו לספר תורה והוא היה נחשב כמרכיב חשוב בו שכמותו המדוקדקת גורמת לחיזוק הדיו ולהשארתו לתקופה ארוכה. הקליפה, כאבקה, היתה משמשת אף למטרות קוסמטיות. נשות עדן, שידועות בפניהן החלקות והמתוחות, השתמשו בזה למטרות קוסמטיות ביחד עם מספר תבלינים שאחד מהם הוא הכורכום. במחוזות שונים, היו משתמשים בהם לפצעים בפנים או בגוף, כאשר האבקה היתה מעורבת עם שמן זית כתית, וכן לכתמי עור. במחוזות אחרים, היו משתמשים במי קליפת הרימון בצורה מרוכזת לצביעת ידי הכלה, וכן באבקתו להרחקת מוגלה. לצורך זה, היו משתמשים באבקה בלבד, ללא שמן.
השימוש בקליפת השורש.
בקליפות השורש והגזע היו משתמשים לנשירת שיער יחד עם מספר צמחים. יש לציין שדרך זו להתמודדות בנשירת השיער היתה יעילה, ולא רק שעוצרת לגמרי את הנשירה, אלא אף גורמת במקרים מסוימים לגדילת פלומה של שיער כשיער הרך של הילדים.
השימוש בפרחי הרימון.
בפרחים השתמשו לנגעים שונים, לעצירת שלשול ואף למחלות נפש שונות. השימוש למחלות נפש הוא מעניין ואף נבדק כיום בקליניקה מסוימת.
לסיכום.
הדרך של התמודדות במצבים נפשיים ופיזיים בתימן על ידי הרימון קביל גם בימינו אנו, ורובו הגדול בדוק ומנוסה.
כתיבת תגובה