חביבות מצות נר חנוכה
ידועה הקושיא מדוע בפורים תיקנו חכמים להיותם ימי משתה ושמחה, ואילו בחנוכה תיקנו להיותם ימי הלל והודאה ולא תיקנו מצות משתה ושמחה בחנוכה, וכמש"כ הטור בשם מהר"ם מרוטנבורג.
והנה כתב הרמב"ם בסוף הלכות חנוכה וז"ל: מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד, וצריך האדם להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו, אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל ומוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק, ע"כ.
והנה יש לעיין בלשונו של הרמב"ם דלא מצינו שיעדיף הרמב"ם מצוה על חברתה עד שהודיע שנר חנוכה חביבה עד מאד, ומנין למד כן. ועוד יש לעיין כפילות לשונו 'להזהר בה' כלומר בהדלקתה שיש בזה הודעת הנס, ומשמע מציאת פך השמן, ושוב כתב 'ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו', וצריך עיון מה הם הנסים שלא הוזכרו עד כאן, ומה היא ההוספה בשבח ה', דלכאורה כוונתו על ההלל, וא"כ מה היא ההודאה על הנסים. ובפשטות יש לומר דבהלל עצמו יש שני חלקים, עצם ההלל על מעשי ה' ונפלאותיו עם אבותינו ועם כל אדם, והחלק השני הוא אמירת הודו לה' כי טוב.
ולפי"ז מבואר אמאי נקטו חז"ל שתיקנו להיותם ימי הלל והודאה, כלומר שני חלקי ההלל, אך צ"ב מה הם הנסים שעשה לנו, האם כוונתו על נסי יציאת מצרים, או הכוונה על ההצלה משלטון הרשע של היונים ומסייעיהם המתיונים.
דומה כי אין השאלות נשאלות, רק ע"י מי שאינו חש בנפלאות הבורא עם ישראל עד הלום, והשגחתו הפרטית על כל אדם, כי מי שרואה יד ה' מאז ועד עתה אין מקום לשאלות אלו, וכולו אומר הלל והודאה על הנסים ועל הנפלאות. ומכאן חביבותה של מצות נר חנוכה כיון שיש בה קירוב האדם לבוראו בעוצם רגשי הודאה על טובותיו ועל חסדיו, וביטוי לאמונתו העמוקה בידיעת מעשי ה', וכל המוסיף הרי זה משובח, כי בו ניכרת התפעלותו וכמיהתו, בבחינת שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי.
ולפי"ז נראה לבאר דכיון שכל מהות מצות חנוכה היא ביטוי לקרבת האדם לבוראו, הרי כל עירוב הנאה גשמית ממעטת בערך דביקות האדם בקונו, כי בנין הגוף חרבן השכל. וצריך אדם להתעלות בקדושה בימים הללו, כי כל ההדגשים בנס חנוכה הם לצד הקדושה והטהרה, וכמו שתיקנו חז"ל בעל הנסים לומר 'וטמאים ביד טהורים ופושעים ביד עושי תורתך', שכל התשועה היא בנצחון האור על החושך, וכמו שדרשו חז"ל על הפסוק (בראשית א, ב) וחשך על פני תהום זו יון שהחשיכה עיניהם של ישראל על ידי גזירות ביטול תורה ומצוות. משא"כ בפורים היתה סכנת הכחדה ח"ו של עם ישראל, ולולי רחמי ה' היתה מרחפת הסכנה על קיום עם ישראל, ואחרי שנושעו מגזירות המן ואחשורוש תיקנו לשמוח על קיומו הפיזי של עם ישראל במשתה ושמחה, ובשמחת הגוף יגל וישמח ישראל בשמחת קיומו.
והדברים מבוארים ביתר ביאור בדברי הב"ח (או"ח סי' תרע), שבחנוכה עיקר הגזירה היתה מפני שישראל התרשלו בעבודה ועל כן היתה גזירה משמים לבטל מהם העבודה, כדתניא בברייתא שגזר עליהן לבטל התמיד, ועוד א"ל מצוה אחת יש בידן אם אתם מבטלים אותם מידם כבר הן אבודין, ואיזה זה הדלקת המנורה שכתוב בה להעלות נר תמיד, כל זמן שמדליקין אותן תמיד הן עומדין וכו' עמדו וטמאו כל השמנים. וכשחזרו בתשובה למסור נפשם על העבודה הושיעם ה' על ידי כהנים עובדי העבודה בבית ה', על כן נעשה הנס ג"כ בנרות תחת אשר הערו למות נפשם על קיום העבודה, ולפיכך לא קבעום אלא להלל ולהודות שהיא העבודה שבלב, ע"כ.
מדבריו למדים אנו כי כדי לזכות בהצלחה דרושה מסירות נפש לקיום המצוה, ואז זוכים לעזר אלהי בסייעתא דשמיא, וכשם שבנר חנוכה יש מהדרין ויש מהדרין מן המהדרין, אף בעמל תורה ויראת שמים ככל שמהדר אדם ומקבל על עצמו עול עמל התורה, זוכה ורואה סייעתא דשמיא בהצלחה רבה.
והנה יש לנו כמה לקחים ממצוות החנוכה, והם:
א. כשם שמצות ימי חנוכה להודות ולהלל, כך צריך אדם לחוש רגשי הודאה והלל על כל החסדים שגמלהו ה', וכך יסתפק במועט וישקוד על התורה והעבודה.
ב. כשם שמצות נר חנוכה נר איש וביתו, גם נר בודד בדמות אדם עובד ה' בכוחו לקדש שם שמים ולהשפיע אורה בסביבתו, ובלבד שיהיה בבחינת 'נר'.
ג. כשם שמהדרין במצות החנוכה להיות מוסיף והולך, כך אין לאדם לעמוד על עמדו בעבודת ה', אלא מוסיף והולך ועולה מעלה מעלה.
ד. זמן מצות ההדלקה משתשקע החמה, שכמו שבזמן השקיעה שהאור והחושך משמשים בערבוביא צריך להדליק נר חנוכה, כך כשחושך ואור משמשים בערבוביא בלבות בני אדם צריך להדליק נר התורה בלבבות.
ה. למאן דאמר שזמן ההדלקה בצאת הכוכבים, כאשר חושך שורר בחוץ ונראים הכוכבים אור הנר יעיל יותר ואז ניכר ומתפרסם, כך כאשר שוררת אפילה וחשיכה בקרב הבריות ויחידי סגולה מועטים, צריך להצטרף אליהם כדי לגרש החשיכה ולהפיץ אורה של תורה ומצוות.
ו. מצוה מן המובחר להדליק הנר בשמן זית, כשם שיצירתו של השמן על ידי כתיתה וכתישה, כך הדלקת אור התורה לא תושג רק על ידי עמל וכתישה עצמית, ומצוה מן המובחר היא. ושמן זית זך הוא כתית למאור, אף תלמיד חכם המכתת על עצמו על התורה הרי אורו יהיה בבחינת שמן זית בדעות ובהשקפות טהורות ללא שום פסולת וסיגים.
כתיבת תגובה