וישלח יעקב, למה שלח יעקב אל עשו והוא יודע שהוא מבקש נפשו, אלא אמר יעקב ער מתי תהיה המשטמה בלבו של עשו אשלחה ואדעה מגמתו שמא יפגשני פתאום ואינו דומה מי שיודע בלסטים שלפניו למי שאינו יודע שיצאו עליו פתאום. כה אמר עבדך יעקב, מי התיר לו שיאמר עבדך, תאני מחניפין לרשע מדברים לו רכות כדי שינצלו מן הנזק. עם לבן גרתי, שהייתי עוסק במצות מנין גרתי. ואחר עד עתה, עד שנולד לי בן שצורתו מבהקת. ויהי לו שור וחמור, שור זה יוסף שנ' בכור שורו הדר לו, ולמה זכר לו שור מפני שמזלו עולה על מזלו של עשו. וחמור זה יששכר שנ' יששכר חמור גרם, ולמה הזכיר יששכר מפני שהוא בעל חכמה ותבונה שנ' והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו. וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו, באו המלאכים ועשו מזדרז לקראת יעקב שנ' וגם, קודם שיבואו אליו. ויירא יעקב מאד ויצר לו, ויירא מבחוץ וייצר לו מבפנים, מבחוץ מעשו, ומבפנים מרחל ולאה אמרו לו אם אתה מתירא מעשו למה הבאתנו אליו. והיה המחנה הנשאר לפליטה, כיון שיהרוג המחנה האחת ינוח רוגזו. כיוצא בדבר עשה עובדיה למאה נביאים הטמין אותם חמשים חמשים בשתי מערות כדי שינצל חלק מהם, מכאן אמרו חכמים שלא יניח אדם ממונו בזוית אחת, ולמה נתירא והלא כתיב והנה אנכי עמך, סבר שמא יגרום החטא. קטנתי מכל החסדים, אמר יעקב שמא עונותי יגרמו לי שלא אקבל רוב טובה ועמד וחפש במעשיו כל הלילה שנ' וילן שם בלילה ההוא ומצא שיש עליו נדר קם והוציא עשור ממונו שנ' ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו. עזים מאתים ותישים עשרים, למה הזכיר הזכרים לבדם והנקבות לבדן בשביל ההרבעה שכל זכר מרביע עשר. גמלים מניקות ובניהם שלשים, למה לא הזכיר שמות הזכרים של הגמלים, אמרו שהגמלים צנועין בתשמיש. ויעבר את מעבר יבק, יבק הוא נחל שוטף ואין הולכין בו אלא במעברות [והם הסירות שנכנסין בהם לים]. ויותר יעקב לבדו, לא נתעכב הצדיק אלא על פכין קטנים מכאן שממונו של אדם חביב עליו כנפשו, ויש אומרים שרחל ולאה כעסו עליו על שהביאם אל עשו לפיכך הלכו ועזבוהו. ויאבק איש עמו, אמר לו המלאך ואיך אתה עובר ויש עליך נדר ולא שלמת מיד התחיל מעשר בניו והתחיל בבנימין ועלה לוי והפרישו מעשר וארבעה בכורים אין מתעשרים ואפרים ומנשה כראובן ושמעון. עד עלות השחר, מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה. וירא כי לא יכול לו ויגע בכף יריכו, למה בכף ירכו, דע שהגיד המתפשט על גב הגוף נמשך עד ראש הגויה וממנו מתפשטים גידי הנשה בימין ובשמאל ולא היתה למלאך יכולת על שום חלק מגופו זולת גיד הנשה מפני שהוא קשור אל החוש שהוא חרפה עלינו והיא תאות המשגל שבשעתה אין שכל שלם לאדם, וכאלו המלאך לא מצא מכשול לאדם השלם זולת גיד הנשה. ולמה נקרא שמו גיד הנשה משום דאתא מלאכא מאחוריהו ונשיה לגידיהו. ויאמר שלחני כי עלה השחר, אמר לו וכי גנב אתה או קבקבתוס שאתה מתירא מן השחר, אמר לו לאו כי מלאך אני ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו. ויאמר לא אשלחך, והיה המלאך בוכה ומתחנן שנ' ויסר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו. כי אם בירכתני, מיד שם שמו כשמו ישראל ששם אותו שר עליו. שים לבך למה שאני אומר, דע שכל פועל איזה פעולה טבעית נקרא מלאך, וכבר הודעתיך שההיאבקות עם מלאך זה היה במראה הנבואה אחרי ההתבודדות וההתכוננות כמו שאמר ויותר יעקב לבדו, וממה שקראו איש כמו שנ' ויאבק איש עמו תדע שזה כח גופני, וממה שאמר שלחני כי עלה השחר תדע שאין כח זה פועל אלא בלילה וזהו מצב כח המדמה שאין לו פעולה אלא בעת שהחושים בטלים, ומה שאמר לא אשלחך כי אם ברכתני זהו כליאת החסיד הזה למתנגדו עד שיקבל שלא ישלוט בו וזוהי הברכה כלומר מיעוט השתלטות המתנגד הזה על האדם השלם. אבל אמרם מיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו, כבר הודעתיך מה שאמרו חכמים בבראשית רבה בכל יום בורא הקב"ה כת של מלאכים ואומרים שירה והולכים להם, זהו מצב הכחות הגופניים אם היתה פעולתם כלפי המטרה האלהית הרי אותה הפעולה שירה, והתפלא ממה שאמרו ז"ל עד שלא עשו שליחותן אנשים ומשעשו שליחותן לבשו מלאכות וזהו אמרו בסוף המראה הזה ויקרא שם המקום ההוא פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים היה תחלה איש ובסוף הספור מלאך, הסבה לכך כיון שנכלא לו ואמר שירה וזוהי המטרה האלהית לבש מלאכות.
23
ינואר
כתיבת תגובה